מהי שירת הים?

שירת הים - שבח והודיה לאלהים:

א אÖ¸ז יÖ¸שִׁיר-משֶׁה וÖ¼בÖ°נÖµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל אÖ¶ת-הÖ·שִּׁירÖ¸ה הÖ·זÖ¹Ö¼את לÖ·יהÖ¹וÖ¸ה וÖ·יÖ¹Ö¼אמÖ°רוÖ¼ לÖµאמÖ¹ר אÖ¸שִׁירÖ¸ה לÖ·Ö¼יהוÖ¸Ö¹ה כÖ´Ö¼י-גÖ¸אÖ¹ה גÖ¸Ö¼אÖ¸ה סוÖ¼ס וÖ°רÖ¹כÖ°בוÖ¹ רÖ¸מÖ¸ה בÖ·יÖ¸Ö¼ם:
ב עÖ¸זÖ´Ö¼י וÖ°זÖ´מÖ°רÖ¸ת יÖ¸הÖ¼ וÖ·יÖ°הÖ´י-לÖ´י לÖ´ישׁוÖ¼עÖ¸ה זÖ¶ה אÖµלÖ´י וÖ°אÖ·נÖ°וÖµהוÖ¼ אÖ±לÖ¹הÖµי אÖ¸בÖ´י וÖ·אÖ²רÖ¹מÖ²מÖ¶נÖ°הוÖ¼:
ג יÖ°הוÖ¸Ö¹ה אÖ´ישׁ מÖ´לÖ°חÖ¸מÖ¸ה יÖ°הוÖ¸Ö¹ה שְׁמוÖ¹:
ד מÖ·רÖ°כÖ°Ö¼בÖ¹ת פÖ·Ö¼רÖ°עÖ¹ה וÖ°חÖµילוÖ¹ יÖ¸רÖ¸ה בÖ·יÖ¸Ö¼ם וÖ¼מÖ´בÖ°חÖ·ר שָׁלÖ´שָׁיו טÖ»בÖ°Ö¼עוÖ¼ בÖ°יÖ·ם-סוÖ¼ף:
ה תÖ°Ö¼הÖ¹מÖ¹ת יÖ°כÖ·סÖ°יÖ»מוÖ¼ יÖ¸רÖ°דוÖ¼ בÖ´מÖ°צוÖ¹לÖ¹ת כÖ°Ö¼מוÖ¹-אÖ¸בÖ¶ן:
ו יÖ°מÖ´ינÖ°כÖ¸ יÖ°הÖ¹וÖ¸ה נÖ¶אÖ°דÖ¸Ö¼רÖ´י בÖ·Ö¼כÖ¹Ö¼חÖ· יÖ°מÖ´ינÖ°כÖ¸ יÖ°הוÖ¸Ö¹ה תÖ´Ö¼רÖ°עÖ·צ אוÖ¹יÖµב:
ז וÖ¼בÖ°רÖ¹ב גÖ°Ö¼אוÖ¹נÖ°כÖ¸ תÖ·Ö¼הÖ²רÖ¹ס קÖ¸מÖ¶יכÖ¸ תÖ°Ö¼שַׁלÖ·Ö¼ח חÖ²רÖ¹נÖ°כÖ¸ יÖ¹אכÖ°לÖµמוÖ¹ כÖ·Ö¼קÖ·Ö¼שׁ:
ח וÖ¼בÖ°רוÖ¼חÖ· אÖ·פÖ¶Ö¼יכÖ¸ נÖ¶עÖ¶רÖ°מוÖ¼ מÖ·יÖ´ם נÖ´צÖ°Ö¼בוÖ¼ כÖ°מוÖ¹-נÖµד נÖ¹זÖ°לÖ´ים קÖ¸פÖ°אוÖ¼ תÖ°הÖ¹מÖ¹ת בÖ°Ö¼לÖ¶ב-יÖ¸ם:
ט אÖ¸מÖ·ר אוÖ¹יÖµב אÖ¶רÖ°דÖ¹Ö¼ף אÖ·שִּׂיג אÖ²חÖ·לÖµÖ¼ק שָׁלÖ¸ל תÖ´Ö¼מÖ°לÖ¸אÖµמוÖ¹ נÖ·פÖ°שִׁי אÖ¸רÖ´יק חÖ·רÖ°בÖ´Ö¼י תÖ¼וÖ¹רÖ´ישֵׁמוÖ¹ יÖ¸דÖ´י:
י נÖ¸שַׁפÖ°תÖ¸Ö¼ בÖ°רוÖ¼חÖ²כÖ¸ כÖ´Ö¼סÖ¸Ö¼מוÖ¹ יÖ¸ם צÖ¸לÖ²לוÖ¼ כÖ·Ö¼עוÖ¹פÖ¶רÖ¶ת בÖ°Ö¼מÖ·יÖ´ם אÖ·דÖ´Ö¼ירÖ´ים:
יא מÖ´י-כÖ¸מÖ¹כÖ¸ה בÖ¸Ö¼אÖµלÖ´ם יÖ°הÖ¹וÖ¸ה מÖ´י כÖ¸Ö¼מÖ¹כÖ¸ה נÖ¶אÖ°דÖ¸Ö¼ר בÖ·Ö¼קÖ¹Ö¼דÖ¶שׁ נוÖ¹רÖ¸א תÖ°הÖ´לÖ¹Ö¼ת עÖ¹שֵׂה פÖ¶לÖ¶א: יב נÖ¸טÖ´יתÖ¸ יÖ°מÖ´ינÖ°כÖ¸ תÖ´Ö¼בÖ°לÖ¸עÖµמוÖ¹ אÖ¸רÖ¶צ:
יג נÖ¸חÖ´יתÖ¸ בÖ°חÖ·סÖ°דÖ°Ö¼כÖ¸ עÖ·ם-זוÖ¼ גÖ¸Ö¼אÖ¸לÖ°תÖ¸Ö¼ נÖµהÖ·לÖ°תÖ¸Ö¼ בÖ°עÖ¸זÖ°Ö¼כÖ¸ אÖ¶ל-נÖ°וÖµה קÖ¸דÖ°שֶׁכÖ¸:
יד שָׁמÖ°עוÖ¼ עÖ·מÖ´Ö¼ים יÖ´רÖ°גÖ¸Ö¼זוÖ¼ן חÖ´יל אÖ¸חÖ·ז ישְׁבÖµי פÖ°Ö¼לÖ¸שֶׁת:
טו אÖ¸ז נÖ´בÖ°הÖ²לוÖ¼ אÖ·לÖ¼וÖ¼פÖµי אÖ±דוÖ¹ם אÖµילÖµי מוÖ¹אÖ¸ב יÖ¹אחÖ²זÖµמוÖ¹ רÖ¸עÖ·ד נÖ¸מÖ¹גוÖ¼ כÖ¹Ö¼ל ישְׁבÖµי כÖ°נÖ¸עÖ·ן:
טז תÖ´Ö¼פÖ¹Ö¼ל עÖ²לÖµיהÖ¶ם אÖµימÖ¸תÖ¸ה וÖ¸פÖ·חÖ·ד בÖ´Ö¼גÖ°דÖ¹ל זÖ°רוÖ¹עÖ²כÖ¸ יÖ´דÖ°Ö¼מוÖ¼ כÖ¸Ö¼אÖ¸בÖ¶ן עÖ·ד-יÖ·עÖ²בÖ¹ר עÖ·מÖ°Ö¼כÖ¸ יÖ°הÖ¹וÖ¸ה עÖ·ד-יÖ·עÖ²בÖ¹ר עÖ·ם-זוÖ¼ קÖ¸נÖ´יתÖ¸:
יז תÖ°Ö¼בÖ´אÖµמוÖ¹ וÖ°תÖ´טÖ¸Ö¼עÖµמוÖ¹ בÖ°Ö¼הÖ·ר נÖ·חÖ²לÖ¸תÖ°כÖ¸ מÖ¸כוÖ¹ן לÖ°שִׁבÖ°תÖ°Ö¼כÖ¸ פÖ¸Ö¼עÖ·לÖ°תÖ¸Ö¼ יÖ°הוÖ¸Ö¹ה מÖ´קÖ°Ö¼דÖ¸שׁ אÖ²דÖ¹נÖ¸י כÖ¼וÖ¹נÖ²נוÖ¼ יÖ¸דÖ¶יכÖ¸:
יח יÖ°הוÖ¸Ö¹ה יÖ´מÖ°לÖ¹כÖ° לÖ°עÖ¹לÖ¸ם וÖ¸עÖ¶ד:
יט כÖ´Ö¼י בÖ¸א סוÖ¼ס פÖ·Ö¼רÖ°עÖ¹ה בÖ°Ö¼רÖ´כÖ°בÖ¼וÖ¹ וÖ¼בÖ°פÖ¸רÖ¸שָׁיו בÖ·Ö¼יÖ¸Ö¼ם וÖ·יÖ¸Ö¼שֶׁב יÖ°הוÖ¸Ö¹ה עÖ²לÖµהÖ¶ם אÖ¶ת-מÖµי הÖ·יÖ¸Ö¼ם וÖ¼בÖ°נÖµי יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל הÖ¸לÖ°כוÖ¼ בÖ·יÖ·Ö¼בÖ¸Ö¼שָׁה בÖ°Ö¼תוÖ¹כÖ° הÖ·יÖ¸Ö¼ם:
ך וÖ·תÖ´Ö¼קÖ·Ö¼ח מÖ´רÖ°יÖ¸ם הÖ·נÖ°Ö¼בÖ´יאÖ¸ה אÖ²חוÖ¹ת אÖ·הÖ²רÖ¹ן אÖ¶ת-הÖ·תÖ¹Ö¼ף בÖ°Ö¼יÖ¸דÖ¸הÖ¼ וÖ·תÖµÖ¼צÖ¶אנÖ¸ כÖ¸ל-הÖ·נÖ¸Ö¼שִׁים אÖ·חÖ²רÖ¶יהÖ¸ בÖ°Ö¼תÖ»פÖ´Ö¼ים וÖ¼בÖ´מÖ°חÖ¹לÖ¹ת:
כא וÖ·תÖ·Ö¼עÖ·ן לÖ¸הÖ¶ם מÖ´רÖ°יÖ¸ם שִׁירוÖ¼ לÖ·יהוÖ¸Ö¹ה כÖ´Ö¼י-גÖ¸אÖ¹ה גÖ¸Ö¼אÖ¸ה סוÖ¼ס וÖ°רÖ¹כÖ°בוÖ¹ רÖ¸מÖ¸ה בÖ·יÖ¸Ö¼ם:
כב וÖ·יÖ·Ö¼סÖ·Ö¼ע משֶׁה אÖ¶ת-יÖ´שְׂרÖ¸אÖµל מÖ´יÖ·Ö¼ם-סוÖ¼ף וÖ·יÖµÖ¼צÖ°אוÖ¼ אÖ¶ל-מÖ´דÖ°בÖ·Ö¼ר-שׁוÖ¼ר וÖ·יÖµÖ¼לÖ°כוÖ¼ שְׁלשֶׁת-יÖ¸מÖ´ים בÖ·Ö¼מÖ´Ö¼דÖ°בÖ¸Ö¼ר וÖ°לÖ¹א-מÖ¸צÖ°אוÖ¼ מÖ¸יÖ´ם:
כג וÖ·יÖ¸Ö¼בÖ¹אוÖ¼ מÖ¸רÖ¸תÖ¸ה וÖ°לÖ¹א יÖ¸כÖ°לוÖ¼ לÖ´שְׁתÖ¹Ö¼ת מÖ·יÖ´ם מÖ´מÖ¸Ö¼רÖ¸ה כÖ´Ö¼י מÖ¸רÖ´ים הÖµם עÖ·ל-כÖµÖ¼ן קÖ¸רÖ¸א-שְׁמÖ¸הÖ¼ מÖ¸רÖ¸ה:
כד וÖ·יÖ´Ö¼לÖ¹Ö¼נוÖ¼ הÖ¸עÖ¸ם עÖ·ל-משֶׁה לÖµÖ¼אמÖ¹ר מÖ·ה-נÖ´Ö¼שְׁתÖ¶Ö¼ה:
כה וÖ·יÖ´Ö¼צÖ°עÖ·ק אÖ¶ל-יÖ°הÖ¹וÖ¸ה וÖ·יÖ¼וÖ¹רÖµהוÖ¼ יÖ°הוÖ¸Ö¹ה עÖµצ וÖ·יÖ·Ö¼שְׁלÖµכÖ° אÖ¶ל-הÖ·מÖ·Ö¼יÖ´ם וÖ·יÖ´Ö¼מÖ°תÖ°Ö¼קוÖ¼ הÖ·מÖ¸Ö¼יÖ´ם שָׁם שָׂם לוÖ¹ חÖ¹ק וÖ¼מÖ´שְׁפÖ¸Ö¼ט וÖ°שָׁם נÖ´סÖ¸Ö¼הוÖ¼:
כו וÖ·יÖ¹Ö¼אמÖ¶ר אÖ´ם-שָׁמוÖ¹עÖ· תÖ´Ö¼שְׁמÖ·ע לÖ°קוÖ¹ל יÖ°הוÖ¸Ö¹ה אÖ±לÖ¹הÖ¶יכÖ¸ וÖ°הÖ·יÖ¸Ö¼שָׁר בÖ°Ö¼עÖµינÖ¸יו תÖ·Ö¼עÖ²שֶׂה וÖ°הÖ·אÖ²זÖ·נÖ°תÖ¸Ö¼ לÖ°מÖ´צÖ°וÖ¹תÖ¸יו וÖ°שָׁמÖ·רÖ°תÖ¸Ö¼ כÖ¸Ö¼ל-חÖ»קÖ¸Ö¼יו כÖ¸Ö¼ל-הÖ·מÖ·Ö¼חÖ²לÖ¸ה אÖ²שֶׁר-שַׂמÖ°תÖ´Ö¼י בÖ°מÖ´צÖ°רÖ·יÖ´ם לÖ¹א-אÖ¸שִׂים עÖ¸לÖ¶יכÖ¸ כÖ´Ö¼י אÖ²נÖ´י יÖ°הוÖ¸Ö¹ה רÖ¹פÖ°אÖ¶כÖ¸:
כז וÖ·יÖ¸Ö¼בÖ¹אוÖ¼ אÖµילÖ´מÖ¸ה וÖ°שָׁם שְׁתÖµÖ¼ים עÖ¶שְׂרÖµה עÖµינÖ¹ת מÖ·יÖ´ם וÖ°שִׁבÖ°עÖ´ים תÖ°Ö¼מÖ¸רÖ´ים וÖ·יÖ·Ö¼חÖ²נוÖ¼-שָׁם עÖ·ל-הÖ·מÖ¸Ö¼יÖ´ם: 
 
מנורת המאור פרק ב - תפילה סדר מאה ברכות עמוד 82
"כל האומר שירת הים בכל יום זוכה לחיי העולם הבא. מפני שהוא מאמין בה' ברוך הוא ובנפלאות שעשה עם אבותינו. וגרסינו במסכת חולין בפרק גיד הנשה:" חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל עת שירצו, ומלאכי השרת.
אין אומרים אותה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחדש, ואמרי לה פעם אחת בשמיטה, ואמרי לה פעם אחת ביובל. וגרסינן במדרש יהי אור, בשעה שאומר אדם שירת הים אחר פסוקי דזמרה, כנסת ישראל מתעטרת באותו כתר שמעטר בו הקב"ה למלך המשיח, ועל אותו חקוקים שמות הקדושים, ובו נתעטרו ישראל. יום שקרע להם הקב"ה ים סוף, וניער פרעה וחילו בתוכו. לפיכך צריך אדם לכוון את לבו בשירה זו בכל יום ויום, והזוכה בה יזכה לראות פני המשיח, בתיקון אותו כתר".

פרשת בשלח
פרשתנו מספרת על האירוע הכביר של קריעת ים סוף, שבמהלכו עברו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמצרים הרודפים אחריהם טובעים בים. היבקעות המים והשיטפון שבא לאחר מכן ברגעים הנכונים, מחזקים את האמונה בלב בני ישראל- "וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

בני ישראל מתנסים מיד לאחר מכן במבחן ראשון לאמונתם. הם מגיעים לנווה מדבר בשם "מרה",
זאת, בגלל הטעם המר של מי המעיינות שנבעו בו. העם נמצא במצוקה ומתרעם על משה. הפתרון שמציע האלוקים הוא המתקת המים באמצעות השלכת ענף עצ לתוכם.
 
במדרש נאמר על מעשה זה, "בא וראה שלא כמידת (שלא כמעשי) בשר ודם מידת (מעשי) הקדוש ברוך הוא, בשר ודם ממתיק מר במתוק ואילו הקדוש ברוך הוא ממתיק מר במר".
הר"ן (רבנו נסים, מגדולי פרשני התלמוד. חי בתוניס לפני ך- 700 שנה) מסביר באחת מדרשותיו כי הניסיון נועד להבהיר את מהות האמונה.

האלוקים אינו רק מפקח מלמעלה ומתערב לפעמים, אלא, מקיים את הבריאה כל יום ובכל רגע. משמעות תפיסה זו היא, כי המציאות בה אנו חיים תלויה כל הזמן ברצון האלוקים, שבכוחו כבורא העולם, לבצע שינויים באמצעים שבאופן טבעי משיגים את ההפך...

במשקפיים של המאמין אין מציאות ושמה "טבע". המציאות היא פועל יוצא של רצון האלוקים המעונין כי היא תתנהל באותה דרך כל הזמן, אך אין כל מניעה לכך שבכל רגע נתון ישתנה טבע היצור, ויפעל בדרך שונה ואף הפוכה מדרך הפעולה הרגילה בה הוא מתנהל בדרך כלל.

אם נחשוב על כך, נבין שאין מי שיכול להבטיח כי השמש תזרח מחר מצד מזרח, הגם שמשם זרחה במהלך כל יום באלפי השנים האחרונות. המונח "טבע" משמש כשם כיסוי לכוח האמיתי הפועל במציאות, כוחו של אלוקים. הרבה פעמים שגור על לשוננו הביטוי "בעזרת השם", לאור האמור מתברר כי אין זו אמירה המבטאת רק כמיהה לעזרתו של האלוקים, אלא יש כאן ביטוי לתפיסת האמונה האומרת כי ללא עזרת האלוקים שברצונו אתה קיים היום, לא תוכל לעשות שום דבר מחר...     
 

הסברים ופירושים על שירת הים
נושאי השיעור:
א. השירה - ביטוי במילים של רעיונות פנימיים.
ב. הופעת השירה שייכת לדור בו ניתנה התורה.
ג. בין הלל על נס לשירת הטבע.
ד. החזיר - ניתוק מן העולם העליון.
ה. מיתוק הדינים על ידי חיבורם אל השורש.
ו. התחש - נשאר במקורו ולא ירד אל המציאות.
ז. הגאולה העתידה - גלוי האלוקות בטבע.

במדרש מובאים שלושה דברים שעליהם דורשים את הפסוק: "מה שהיה הוא שיהיה":
א. השירה - הדור ששר בראשונה הוא שישיר, לעתיד לבוא.
ב. החזיר - עתיד להחזיר את המלכות לבעליה.
ג. הגואל - כגואל ראשון כך גואל אחרון.

נעמוד על הדברים ונבאר בתוך כך שאלות המתעוררות בלימוד המדרש: "מי יאמר לפני שירה תחילה"? הדורות כולם באים לפני הקב"ה, ושואלים: "מי יאמר לפניך שירה תחילה?"
מכאן, שיש דור שהוא הראוי והמתאים ביותר לומר שירה. יש דור שזו תכונתו. לכל דור יש תכונה מיוחדת ואופי מיוחד, כדברי הגר"א: "בכל דור ודור שולט מידה אחרת (מהמידות שבהן מנהיג ה' את עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי המידה ההיא,
ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע... וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה".

דורו של משה היה מיוחד בכך, שהופיעו בו דברים שמשפיעים על העולם כולו לדורות, כמתן תורה, יציאת מצרים ושירת הים ועוד, ועל כן גם לעתיד לבוא הוא שמופיע דברים אלה. המדרש מלמד,
שדורו של משה מיוחד בהופעת השירה בעולם, ויש לעמוד על משמעות הענין.

מהו עניינה של השירה?
המילים הן לבוש למציאות הפנימית הנשמתית. מחשבותיו של אדם, הגיונותיו ושאיפותיו מתלבשים במילים ומופיעים בעולם.

בצורה כזו, המילים משמשות ככיסוי למציאות הפנימית, ככל לבוש, המכסה ומסתיר את המציאות הפנימית. אולם, פעמים שהמילים משמשות כגילוי, ולא רק ככיסוי, מופיעות בצורה מלאה ברעיונות נשמתיים, והמפגש עם המילים הוא מפגש עם הנשמה שהן באו לגלות. כך הוא הדבר בתורה, שמילותיה מופיעות: עומק פנימי, נשמתי, נסתר. זוהי משמעותה של שירה, שבאה לגלות עומק פנימי על ידי מילותיה.

שירת הים היא אם כל השירות     
מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצאנו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל. פירוש הדבר הוא, שבשירת הים מופיע עניינה של השירה בצורה מלאה. דורו של משה הוא הדור המתאים להופעת רעיונות פנימיים ועמוקים במילים - זהו הדור בו נאמרה לראשונה שירה,
וזהו הדור בו ניתנה התורה, שנקראת שירה. עד אותו דור לא היתה יכולת להופיע דברים פנימיים במילים, ומשירדה לעולם תכונה זו, הרי שהופיעה באמירת השירה ובנתינת התורה, שזהו עניינה - לתת ביטוי אמיתי ומלא לעולם הרוחני.

מי שאמר שירה תחילה - הוא שאומר שירה גם לעתיד לבוא. מדוע?
הדור שבו הופיעה תכונה זו של אמירת שירה לראשונה הוא הדור שדרכו ירדה תכונה זו לעולם, ודור זה ממשיך את הופעת הענין בכל הדורות.

על הפסוק: "מה שהיה הוא שיהיה" דרשו חכמים שמרומז בזה שמו של משה בראשי תיבות. נראה בביאור הדבר, על פי דברי חז"ל שנשמתו של משה מתפשטת בכל דור ודור. ההופעה המיוחדת שירדה לעולם על ידי משה, מופיעה בכל דור על ידיו, בהתפשטות נשמתו בתלמידי חכמים שבדור.
הדור שבו הופיעה בעולם על ידי משה אמירת השירה, שהיא יכולת להביע עולמות רוחניים במילים - הוא הדור המופיע תכונה זו גם בכל הדורות הבאים, ועל כן גם לעתיד לבוא הוא יאמר שירה.

נראה, שיש לקשור לעניין זה את דברי הגמרא, המבדילים בין אמירת הלל לאמירת שירה.
אמר רבי יוסי: "יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני, והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, כי קאמרינן בפסוקי דזמרא".

פסוקי דזמרא הם שירת הטבע, שירת הבריאה. ההלל נאמר על נס, החורג מן הטבע, ועל כן אין לומר הלל בכל יום, שכן אמירה כזו מראה כאילו אין ערך לטבע אלא רק לניסים.

בגמרא מובא, שההלל תוקן על ידי משה וישראל שעלו מן הים. ראשיתה של שירת הים היא בהלל - בנס החורג מסדרי הטבע. לעתיד לבוא, יאמר אותו דור שירה לפני הקב"ה, ופירוש הדבר שהנס הופך לטבע. ההופעה האלוקית שהיתה בראשיתה חריגה מן הטבע, הופכת לחלק בלתי נפרד מן המציאות, לדרך חיים בה מופיע גילוי אלוקי בתוך הטבע, ולא כחריגה ממנו.

 
לשיחה אישית עם לאה שירה גד, מיסטיקנית המתמחה בנומרולוגיה קבלית, תקשור, תורת השמות והילרית, ניתן ליצור קשר עם מרכז המומחים של ישראל בטלפון:
072-3401003 שלוחה 51 

למאמרים נוספים:
תהליך ירידת הנשמה
משמעות ע"ב השמות
האדם ופועלו בעולם המלכות
שמו של האדם
אם נדע לאהוב