האדם נזר הבריאה

מאת: יהודית עזרד

יום השישי לבריאה... אור שבעת הימים מאיר בנצנוצי יקרות את מעשה ידיו יתברך, הגן הפלאי רוקם עור וגידים, ארצ נחלי מים, מעינות מפכים ובינותם משכשכים דגיגונים ודגים, קטנים וגדולים, והוא מוקף שמונה מאות מיני ורדים והדסים, ומושכים תחתיהם ארבעה נהרות ושמונים ריבוא מיני אילנות מתנשאים לגובה.

למרגלותיהם צומחים עשבים ודשאים, פרחים וציצים, ולצדם נחות חיות ובהמות, מפהקות בנעימות לאור היום. גורי אריות משחקים להם עם ארנבות ושפנפנים, כשעיניהם תרות אחר לב הגן, שם עומד העצ, עצ החיים, שנופו מכסה את כל הגן. בין סעיפי בדיו מקננים כל עופות השמים, משמיעים תפילת רננות לבורא. הכל רוחש, גועש ומייחל, וכבר היום במיטבו, מחכה לנזר הבריאה, לבחיר הנבראים, לזה שבשבילו נברא העולם - לאדם.

בן 20 שנה היה האדם בהיבראו אל תוך הבריאה הרוחשת בכל שבילי הגן, והכל למענו. דמות האדם, העשויה כולה אור, מרחיקה ביראה את כל דרי הגן. מיהו המתהלך מעדנות ומפיח חיים בכל עצ, מלטף עלי הגפן ומיד מצמיחים למענו ענבים נוטפי עסיס, כל אשר חשקה נפשו יטול, אך ללב הגן - לעצ המיוחד - אל לו להתקרב..

"נעשה אדם".

את אדם הראשון (להלן: אדה"ר) ברא הקב"ה בשיתוף עם האדמה והשמים ככתוב: "נעשה אדם..." ספר הזוהר מתאר: "הכינו מד' דברים מובדלים זה מזה: םאש, םרוח, םמים וםעפר", השמים והארצ הם שנתנו את ארבעת היסודות באדם, ואילו הקב"ה יצק לתוכו את הנשמה. גוף האדם הוא הלבוש לנשמה הקדושה, הבאה מעולמות עליונים ממש.

הזוהר מתאר את האדם הראשון כדמות אתרית ענקית הרואה מסוף העולם ועד סופו, שחכמתה עולה על כל סביבותיה ולבושה אור. למען האדם ברא הקב"ה את כל העולמות כולם, כדי שיקלסוהו ויעבדוהו בלבב שלם. כל צרכיו הגשמיים והרוחניים מוכנים ומזומנים לו, כמו שמתאר הזוהר: "לפני שברא הקב"ה את האדם, ברא מקודם כל הצטרכויותיו, שמיד כשיברא יהיו מזונותיו מצויים לפניו". הכל היה מגולם כפוטנציאל, ועם היבראו יצאה כל הבריאה מן הכוח אל הפועל: "כיון שנברא האדם הוציאה הארצ פירותיה וכוחה שנפקדו בה".

חמישה רבדים באדם

מחמשת העולמות א"ק אבי"ע מתלבשים באדם חמישה אורות מיוחדים הנקראים נרנח"י: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נפש קשורה בעולם העשיה, רוח - בעולם היצירה, נשמה - בעולם הבריאה, חיה - בעולם האצילות, יחידה - בעולם אדם קדמון.

כאשר מסופר בתורה על בריאת האדם, מובאים ביטויים שונים המבטאים את אופן בריאת הנר"ן מעולם העשיה ועד לעולם הבריאה.

עשיה    

"ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א, כו).        

"נעשה" - עשיית הנפש.

יצירה    

"ויÖ¼צר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה" (שם ב, ז).   

"ויÖ¼צר" - יצירת הרוח.

בריאה 
"ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו" (שם א, כז).          

"ויברא" - בריאת הנשמה.

בהמשך נכתב "ויÖ¼פח באפיו נשמת חיים..." (שם ב, ז) – הקב"ה נפח, כביכול, באדם הראשון אנרגיה רוחנית שמקורה בעולמות עליונים. כך נוצר האדם מנפש עד חיה, "ויהי האדם לנפש חיה" (שם, סוף הפסוק).

המבנה הרוחני שיצר הקב"ה מתגלם בגוף האדם: אנרגיית הנפש זורמת בחלק התחתון של הגוף, מהסרעפת ומטה באיזור האגן, ואחראית לצרכים הקיומיים הבסיסיים של האדם. אנרגיית הרוח זורמת במרכז הגוף - בלב, בריאות ובידיים, ואחראית לתפקודים הרגשיים של האדם. אנרגיית הנשמה זורמת בראש - במוח, ואחראית לתפקודים השכליים של האדם.

אנרגיית החיה היא הילה המקיפה את הגוף כולו, ותפקידה הגנה רוחנית. אנרגיית היחידה היא הילה המקיפה את הראש בלבד, ותפקידה לחבר את האדם לחלקי ה"אני" האחרים שבעולם היצירה, הבריאה, האצילות ואדם קדמון. תפקיד האדם לחבר בין העולמות - בין העולם הגשמי לעולמות העליונים, דבר המתאפשר בשל ההקבלה בין מבנה העולמות למבנה הרוחני והפיסי של האדם.

מתוך הספר “אחור וקדם צרתני” של הגב' יהודית עזרד מרצה בגלגול נשמות ובשחזור גלגולים

למאמרים נוספים:

פסיכותרפיה ע"ף שחזור גלגולים

מיהו בן זוגי
מדיטציה קבלית
האדם על פי הקבלה

תהליך ירידת הנשמה