אושר וממון או מזל וברכה?

מאת: נחום תמיר

מספרים על שני רבנים גדולים שהחליטו לבחון מה צריך אדם בחיים: אושר וממון או מזל וברכה?

בדרכם נקרה לפניהם מפעל תעשייה גדול, השניים החליטו להיכנס פנימה. היות והיו מוכרים לציבור כמכובדי המקום, התקהלו סביבם אנשים ושאלו לפשר בואם. השמועה התפשטה, ותוך מספר דקות הגיע לשם בעל המפעל שהתרגש לראותם וכיבד אותם בשתיה וכיבוד.

השניים, ביקשו לפגוש את העובד הזוטר ביותר במפעל. ששאלם המנהל לפשר העניין, ציינו בפניו כי העניין הינו חשוב מאוד. מיד הוביל אותם לקומה התחתונה, ושם בחדר הדוודים עבד אדם נמוך קומה לבוש בבגדי עבודה שחורים מפיח ומאבק.

העובד נלחצ מגודל המעמד, הוא לא הבין מדוע זכה לביקורם של שני אנשי הכבוד. הרבנים בחרו להעניק לו כתרומה שקית מלאה במטבעות זהב בכדי לשפר מצבו, והחליטו לשוב ולבקרו לאחר שנה ולברר כיצד השכיל להשתמש בכסף.

האיש הודה להם על התרומה וכאשר הגיע לביתו העני והפשוט החליט להחביא את הכסף במנורה למשך שלושה ימים בכדי לחשוב ולהחליט מה לעשות עם הכסף.

כעבור שלושה ימים ניגש לאשתו ושאל אותה היכן המנורה הישנה? בתום לב, סיפרה אשתו כי נאלצה למכור את המנורה לסוחר על מנת לשפר את מצבם הקשה ולקנות מצרכים בסיסיים. בכה האיש על מר גורלו והחליט כי אין טעם לדמעות, עליו לקבל את מה שנגזר משמיים, למרות העוני הוא חייב להמשיך בחייו.

כעבור שנה חזרו שני הצדיקים לאותו אדם וגילו כי כלום לא השתנה אצלו. שוב החליטו להעניק לו הזדמנות שנייה ונתנו לו צרור מטבעות זהב בתוך שקית עור מהודרת.

הודה להם האיש על התשורה, והפעם חשב בהיגיון היכן להחביא את שקית המטבעות שעבורו ללא ספק נחשבה לאוצר גדול מאוד. חשב וחשב והחליט לקשור את השקית לעצ האלון שגדל בגינתו בין ענפיו, הרי אף אדם לא יחשוד או יחפש את ממונו שם. אבל לרוע מזלו, משירד למרגלות העצ ראה כי בז עף לכיוון חבילת הכסף שהייתה צרורה בשקית עור בחושבו שמדובר בסנאי, חטף את שקית המטבעות ונעלם לאופק.

בכה האיש על מר גורלו, ושוב קיבל על עצמו את הגזירה הקשה. העניין היחיד ששימח אותו הוא שאף אחד מבני משפחתו לא ידע על המתנות שהעניקו לו, ובכך לא חוו את הצער והעצב שבדבר.

והנה חלפה לה השנה ושני הצדיקים חזרו לבקר את העובד הפשוט. הם נדהמו לגלות את אותו אדם נמצא במצב גרוע יותר מהיום בו פגשו אותו לראשונה, בגדיו נראו ישנים ומרוטים, נעליו בלויות ונראה היה כי אין ברשותו פרוטה אחת לקיים את נפשו.

הפעם החליטו שני הצדיקים לברך אותו בפרנסה טובה, במזל, ובריאות טובה ויצאו. למרות הספק  קיבל את הברכה, וחשב לעצמו: "הלוואי והיו נותנים לי עוד הזדמנות של מטבעות זהב על מנת שאוכל לקיים את משפחתי", אולם הרבנים ברכו אותו ויצאו מהמקום.

לימים שכח האיש מכל הסיפור והמשיך בשגרת חייו. לא עברו מספר חודשים ונתגלו במפעל כשלים כלכליים שנבעו מגניבות של מנהלים ואנשי וועד. בעל המפעל פיטר את כל המעורבים בין לילה ונשאר ללא מנהלי המחלקות שהיו מעורבים בפרשה.

נזכר המנהל בעובד המסור שעבד בחדר הדוודים והחליט לקדם אותו לעמדת ניהול. האיש פשוט חשש ואמר כי אין לו ניסיון, אולם מנהל המפעל הבטיח לעזור לו ולסייע לו. ואכן לא עברו חודשים ספורים והאיש עשה חיל במעשיו ופתר בעיות סבוכות שלא היה להם פתרון, שכן הוא הכיר את המפעל והמכונות על בוראן.

המפעל שגשג והרוויח כספים רבים ובעל הבית היה מרוצה מאוד וקידם את הפועל הפשוט לעמדות ניהול עד לתפקיד מנך"ל החברה. מצבו הכלכלי השתפר פלאים, הוא ומשפחתו סעדו בביתם של בעל המפעל ואשתו והיו אהובים מאוד.

העובדים והמנהלים פשוט העריצו את המנך"ל שהיה ידוע כאדם בעל לב רחב ופשוט. הוא דאג למחסורם של כל העובדים וטיפל בבעיותיהם באופן אישי, שכן אינו שכח את ימיו ובאיזה מצב ירוד היה, וידע להעריך כל פרוטה ופרוטה.

המפעל גדל וצמח והתרחב גם לשווקים מחוצ למדינה. באחד הימים ראה מנך"ל המפעל את בעל הבית יושב וממרר בבכי. ששאלו מדוע הוא בוכה, השיב כי בנו יחידו נהרג בתאונת מטוס וכי הוא מיואש לחלוטין והחליט לעזוב את עסקיו ונכסיו שכן אין הוא יכול להמשיך לתפקד ולחיות חיים שלווים. בנוסף ציין המנהל כי הוא החליט להוריש את המפעל ואת כל הונו לאותו עובד, שלימים התקדם להיות מנך"ל החברה.

קיבל האיש את בקשתו של בעל הבית והעביר לרשותו את המפעל ואת נכסיו של אותו בעל הבית והחליט לדאוג לכל מחסורו, אירח אותו בביתו וניסה לנחמו ככל שיכל.

לאחר שנה הגיעו שוב שני הצדיקים כדי לראות את עוצמת הברכה והמזל שהעניקו לפועל הפשוט וגילו מפעל גדול ומשגשג. השומרים בפתח השער לא זיהו אותם ולכן לא הותירו את כניסתם. השניים נקבו בשמו של האיש אותו רצו לפגוש והשומר שלח הודעה למנך"ל.

המנך"ל אחוז שגעון, רצ מיד לפתח השער ונשק לידיהם של שני הצדיקים. השניים לא הבינו מה קרה בשנה אחת. האם מדובר באותו אדם? הם לא זיהו אותו מפני שהיה לבוש חליפה יוקרתית כיאה למעמדו.

מיד אירח אותם האיש במשרדו וסיפר להם את אשר קרה לו בשנה הזו וכי הוא חייב להם טובה גדולה וסליחה גדולה עוד יותר, כיוון שקיבל את הברכה שלהם בספקנות רבה. תרם להם האיש סכום כסף גדול בהרבה ממה שקיבל מהם וברכם לשלום.

בזמן שיצאו מהמפעל עברו שלושתם ליד אתר הפסולת של המפעל ובזמן שעברו שם מצא אחד הצדיקים את המנורה הישנה ובתוכה צרור מטבעות הזהב, ובהמשך את שקית העור עם מטבעות הזהב שהייתה מונחת שם לתומה. אמרו לו הצדיקים כי השפע חזר אליו מיום שקיבל ברכה ומזל וגם כסף זה חיכה לו ליומו, אולם אצלו בחצרו ולא אצל שום אדם אחר.

זהו כאן מסתיים לו סיפור עם מוסר השכל גדול, ששמעתי מפי אדם בבית קפה בצומת דרכים בבוקר יום שישי והחלטתי להביא אותו בפניכם. כסף זה דבר שזז, הוא מתגלגל, בא והולך, ולא תמיד יש בו ברכה, אולם ברכה שמביאה פרנסה וכסף יש בה הצלחה והון רב יותר. ועוד, מרגע שקיבל על עצמו האיש את גורלו המר, נפתח לו פתח לשפע גדול.

שבת שלום

רוצים לקבל עדכונים חדשים מדי יום? הצטרפו ל-Stars בפייסבוק.

למאמרים נוספים:
מהי שירת הים?
משמעות ע"ב השמות
סוד האותיות
אסטרולוגיה קבלית
למה חשוב ללמוד קבלה?