שמחת בית השואבה

מאת: כנרת עוזיאל, מכללת אחלמה

שמחת בית השואבה היתה נערכת מדי ערב בבית המקדש, בחול המועד של חג הסוכות, ברוב עם והדר. מדוע ייחסו לטקס חשיבות כה גדולה, עד כי מבגדיהם הבלויים של הכהנים היו מדליקים אבוקות והרוקדים היו חסידים ואנשי מעשה? מה היה בה, בשמחה זו, על כי נאמר בה כי "כל מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", ועל שום מה השמחה הגדולה?

למה דווקא מים?

שמחת בית השואבה היא על שם "וÖ¼שְׁאÖ·בÖ°תÖ¼Ö¶ם מÖ·יÖ´ם בÖ¼Ö°שָׂשׂוÖ¹ן מÖ´מÖ¼Ö·עÖ·יÖ°נÖµי הÖ·יÖ°שׁוÖ¼עÖ¸ה" (ישעיה י"ב, ג')" (רע"ב סוכה ה', א'). נדמה כי זכו המים בשמחה יתרה.

שמחת בית השואבה, בדומה לטקסים אחרים ביהדות, היתה פעולה בעולם התחתון אשר השפיעה על העולמות העליונים. יתרה מכך: משמחה זו נשאבה רוח הקודש מעולמות אלו.

ענייננו מתחיל בבריאת העולם. הקב"ה מבדיל בין הדברים הקשורים בבריאה, כדי להפוך את התהו ובהו למציאות בה יהיו גבולות. במשך ששת ימי הבריאה מגדיר אור אינסוף גבולות ים ויבשה, אור וחושך, מאורות, עוף בהמה ורמש, איש ואשה בתהליך הדרגתי.

בתחילת הבריאה, לאחר ההבדלה בין האור לחושך, שני ההפכים, מבדיל הקב"ה בין מים למים. 
הקב"ה מבדיל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, או כפי שהם נקראים: מים עליונים ומים תחתונים.

ההנהגה

ישראל נבחרו להיות מונהגים על-ידי הקב"ה ולא על-ידי שרים ומזלות, שנאמר: "כÖ¼Ö´י חÖµלÖ¶ק יÖ°הÖ¹וÖ¸ה עÖ·מÖ¼וÖ¹ יÖ·עÖ²קÖ¹ב חÖ¶בÖ¶ל נÖ·חÖ²לÖ¸תוÖ¹" (דברים ל"ב, ט'). הנהגה זו שהיא למעלה מדרך הטבע מתחילה למעשה ביציאת מצרים וקריעת ים סוף.

יציאת מצרים היא על-מנת שיעבדו ישראל את האלקים על-ידי תורה ומצוות שיינתנו בסיני עם הגיעם לשם, כמו שכתוב: "וÖ·יÖ¼Ö¹אמÖ¶ר כÖ¼Ö´י אÖ¶הÖ°יÖ¶ה עÖ´מÖ¼Ö¸כÖ° וÖ°זÖ¶ה לÖ¼Ö°כÖ¸ הÖ¸אוÖ¹ת כÖ¼Ö´י אÖ¸נÖ¹כÖ´י שְׁלÖ·חÖ°תÖ¼Ö´יכÖ¸ בÖ¼Ö°הוÖ¹צÖ´יאÖ²כÖ¸ אÖ¶ת הÖ¸עÖ¸ם מÖ´מÖ¼Ö´צÖ°רÖ·יÖ´ם תÖ¼Ö·עÖ·בÖ°דוÖ¼ן אÖ¶ת הÖ¸אÖ±לÖ¹הÖ´ים עÖ·ל הÖ¸הÖ¸ר הÖ·זÖ¼Ö¶ה "(שמות ג', י"ב), כלומר, הנהגה זו שלמעלה מדרך הטבע תלויה בקיום תורה ומצוות על-ידי ישראל.

הקשר בין יציאת מצרים וחג סוכות:

חג הסוכות הוא גם זכר ליציאת מצרים, אולם מעל לכך הוא זכר להשגחת הבורא יתברך על עם ישראל במדבר וענני הכבוד המסמלים את השכינה. כשחוטאים ישראל בעגל מסתלקת השכינה, והקב"ה אומר: "וÖ°עÖ·תÖ¼Ö¸ה לÖµכÖ° נÖ°חÖµה אÖ¶ת הÖ¸עÖ¸ם אÖ¶ל אÖ²שֶׁר דÖ¼Ö´בÖ¼Ö·רÖ°תÖ¼Ö´י לÖ¸כÖ° הÖ´נÖ¼Öµה מÖ·לÖ°אÖ¸כÖ´י יÖµלÖµכÖ° לÖ°פÖ¸נÖ¶יכÖ¸ וÖ¼בÖ°יוÖ¹ם פÖ¼Ö¸קÖ°דÖ´י וÖ¼פÖ¸קÖ·דÖ°תÖ¼Ö´י..." (שמות ל"ב, ל"ד), אולם ירידתו של משה רבינו מהר סיני ביוה"ך מבשרת כי נתרצה הקב"ה לתפילתו של משה ונרצה עוון העם ושכינה שבה לשכון בישראל, שהרי הם מצווים על בניית המשכן והקב"ה מבטיח לשכון בתוך בני ישראל לעולם.
 
הנסים נעשו לאבותינו כדי להראות לישראל התנהגות הקב"ה עם האדם בעשותו רצונו יתברך למעלה מדרך הטבע והמזל, ומקום המקדש הוא המקום המיוחד לגילוי הנהגה זו.

השמחה והשירה במקדש נבעו מהידיעה כי התרצה הקב"ה וכיפר על מעשי העם. ומכיון שהנהגה זו שלמעלה מדרך הטבע תלויה היתה בקיום תורה ומצוות, שמחת בית השואבה היתה מצוות גדולי החכמים אשר בזכותם זוכים ישראל להנהגה מיוחדת זו.
 
על-פי הרמב"ם, שמחת החג נסמכה לניסוך המים מכיון ששמחת החג היא השמחה על החזרת ההנהגה שלמעלה מדרך הטבע, ומצוות ניסוך המים, יסודה הוא השפעת ההנהגה המיוחדת שלמעלה מדרך הטבע בעולם, ומתוך כך מתברכים גשמי שנה וירדו המים העליונים בהנהגה שלמעלה מדרך הטבע.

עתה ניתן להבין כי בראש השנה נדונים על המים, אבל תפקידה של מצוות ניסוך המים ושמחת בית השואבה היא להשפיע ברכה על המים שנדונו כבר בראש השנה, כדי שגשמי השנה יהיו מבורכים ומקורם מן המים העליונים. געגוע חיבורם של המים העליונים והתחתונים היה מתגשם במקדש בשמחה גדולה, היא שמחת בית השואבה, ורוח הקודש היתה נשאבת משמחה זו. 
 
סוד החיבור הוא אולי ההטהרות או הטהרה הנוצרת ממנו, ותנאי לטהרה הוא אחדות בין הדברים. הקב"ה נקרא "מקוה ישראל", שהרי אחד הוא.

סוד המקוה

סוד המקוה הוא ההשקה ביו המים העליונים למים התחתונים, וטבילה באחדות זו יוצרת טהרה והופכת אדם לבריה חדשה. ההשקה מולידה מצב בראשיתי, ראשוני, בו לא היתה הבדלה, וטרם ההבדלה הכל היה שלם בשלמות, ללא מקום לפעולת האדם בהשלמת חסרון העולם. הבדיל הקב"ה בין המים העליונים לתחתונים, אולם יצר אפשרות בה יפגשו המים וישיקו אלו לאלו ויושלם געגוע עמוק של הטהרות וחיבור או של חיבור והטהרות. המים מסוגלים לבטל משקל בני אדם וחפצים, יוצרים מיזוג, משנים צבע אך שומרים על טבעם. הם בטלים אולם עוטפים.

בשמחת בית השואבה היו שואבים רוח הקודש מתוך לימוד סודם של המים.
ככל שאדם בטל יותר אל המקור, כך הוא הופך להיות כלי גדול יותר של שפע וברכה ורוח של קודש שורה בו, כי כאשר אין לו מעצמו כלום הרי יש לו יותר מצד מקורו, עצמיותו תופסת פחות מקום והוא מפנה מקום לאור האלוקי, ורוח הקודש - מתוך שמחה של מצווה היא שורה. 

רוצים לקבל עדכונים חדשים מדי יום? הצטרפו ל-Stars בפייסבוק.

למאמרים נוספים:

למה חשוב ללמוד הקבלה

תחילתה של שנה

ראש השנה הקבלי

ארבעת המופלאים של סוכות

טיף קטן ליום כיפור