עבדים היינו או שמא עודנו

חג הפסח מסמל יותר מכל את היציאה מעבדות לחירות, אולם מתברר שאנחנו לא ממש חופשיים כפי שאנחנו חושבים. נטלי קיסוס יצאה לגלות למה אנחנו משועבדים ואיך אפשר לצאת לחופשי

מאת: נטלי קיסוס, "קבלה לעם"

 
בימים כתיקונם אני משתדלת לראות את עצמי כאישה עצמאית ומשוחררת מכל עול וכבל. אחת כזו שאף אחד לא אומר לה מה לעשות, שיודעת מה היא רוצה מעצמה ומשיגה את רצונה ברגע שהיא מסמנת אותו כמטרה. אלא שלפני כמה ימים קרה לי מקרה מוזר שגרם לי לתהות באשר למידת החופש והחירות האמיתית שלי בחיים. 
 

היה זה בוקר יום שישי שמשי ונהדר. במשך כל השבוע חיכיתי ליום המיוחל הזה שיהיה כולו שלי. עלו בי כל התירוצים, חדשים וישנים, למה שוב אני יכולה להרשות לעצמי להתפרע ולקנות בגדים. כמו למשל שעכשיו סוף עונה בכל החנויות וזה זמן מצוין לערוך קניות, או שפסח מתקרב וזה ממש נחמד להתקשט בערב החג במשהו חדש, וחוצ מזה בחנויות כבר מככבת קולקציית האביב החדשה שפשוט חייבת סקירה.

 
כבר ראיתי את עצמי בעיני רוחי חולפת על פני כל החנויות, מביטה בתיאבון בחלונות הראווה הססגוניים, נדלקת, מודדת, רוכשת. "אחח, איזה אושר! איזו חדווה!" נמרח על פניי חיוך מלא סיפוק והנאה.

מהר, מהר לפני שייגמר

יום שישי הגדול הגיע וההתרגשות בעיצומה. בעודי פוסעת במהירות ובהתלהבות לעבר החנות הראשונה, אני מתחילה להרגיש אי נוחות בכף רגלי הימנית. כן, יש  לי כישרון כזה לקנות נעלים יפות ויקרות אך לא ממש כשירות להליכה. אמנם הן נראות ממש טוב ויש להן "שם" שחבל על הזמן, אבל תכל'ס אני מוצאת את עצמי סובלת מכל צעד.

כך דילגתי מחנות לחנות, מתעלמת מרגליי הדואבות, מודדת ופושטת בגדים בקצב מטורף, עוד בגד ועוד בגד, מנסה להספיק כמה שיותר לפני שכל החנויות תסגרנה. ובינתיים שם למטה, הרגלים כה כואבות, "איזו שטות עשיתי שלא באתי עם נעליים נוחות". התחלתי לחוש עייפה אבל לא רציתי להפסיק. עמוסה בשקיות, מדדה בקושי רב, המשכתי לדהור לעבר החנות הבאה, רק עוד אחת ודי... ואז הגיעה המהלומה! רגליי כשלו ומעדו ואני השתטחתי על המדרכה.

 
מבוישת ונבוכה התרוממתי מהר, מנסה להראות לאנשים שניגשו לעזור לי שהכל בסדר ותחת שליטה. התיישבתי על הספסל הקרוב והרגשתי איום ונורא, פתטית, "מה לעזאזל עוללתי לעצמי, האם זה שווה את זה בכלל?" הבטתי בשפע השקיות שבידיי ורציתי פשוט לקרוע אותן לגזרים מרוב עצבים.
 

כואבת, מותשת ומבוישת הרמתי מבט לעבר כל האנשים הצועדים ברחוב. כולם נראו לי ממהרים לאיזשהו מקום, לא ידוע לאן. כאילו גם אותם דוחף אותו קול פנימי שאומר להם "קדימה", "קדימה" לא לעצור.

 
במערבולת האגו

בדרך חזרה לביתי, תהיתי מהו הקול הפנימי הזה שמנהל אותנו לגמרי ושאנחנו פועלים לפיו? לפתע נזכרתי בשיר של ברי סחרוף: "כולנו עבדים של מישהו... אפילו שיש לנו כזה כאילו... פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא...".

 
בטח כבר ניחשתם שהקול הפנימי שעליו דיברתי קודם נקרא "אגו", או במינוח הקבלי שלו: "רצון לקבל הנאה ותענוג". עם האגו הזה נולד כל אדם, ורק הוא מניע אותנו לעשות כל דבר בחיים ואינו מניח לנו עד שנמלא את מבוקשנו ונגיע לסיפוק. 
 

מין, כסף, ידע, כבוד ושליטה הם רק חלק מסוגי התענוגות שהרצון דוחף אותנו להשיג. יש רק בעיה אחת עם הרצון הזה, והיא מתעוררת דווקא כאשר אנו מצליחים לספק אותו. אמנם ברגעים הראשונים אנו נהנים, אבל ככל שחולף הזמן ההנאה דועכת, עד שהיא נעלמת לגמרי. וכך, עוד לפני שהספקנו ליהנות באמת, אנו מוצאים את עצמנו שוב במרדף אחר ההנאה הנכספת הבאה. כל עוד יימשך מעגל הקסמים הזה, לא נוכל ליהנות באמת ונישאר לא מרוצים ובלתי מסופקים לעד.

 
אז מה עושים? העיקרון הוא די פשוט. אם נהפוך את השאיפה שלנו מניסיון ליהנות מכך שניתן לעצמנו להנאה מכך שניתן לאחרים, אז נגיע לתוצאה הפוכה וטובה הרבה יותר.

הדוגמא הקרובה ביותר סביבנו שיכולה להמחיש את ההנאה מהנתינה לאחרים היא אמא. האם תמיד דואגת קודם לילדיה ואחר כך לעצמה, אהבתה הטבעית לצאצאיה "מחייבת" אותה לעשות כן. דוגמא נוספת נוכל למצוא בין בני זוג שהאהבה העזה ביניהם מעוררת שמחה ורצון לתת ולגרום אושר האחד לשנייה.

 
יציאה לצורך עלייה

סוף סוף הבנתי כיצד אנחנו פועלים ומה מניע אותנו בחיים. בייחוד לאור העובדה שכבר התחלתי להתעייף מלרוצ אחרי כל גחמה שמתעוררת בי בתקווה שאמצא בה את העונג הבא. אין זה פלא שהיציאה ממצרים עומדת במרכזו של חג החירות מפני שהיא מסמלת את הרגע המיוחד בו אנו מגלים את המצב החופשי שלנו האמיתי ביותר. מצב שבו נופל לאדם האסימון והוא מגיע לתובנה שהאגו שלו הוא זה שעושה לו את כל הצרות והבלגאן בחיים.

 
לכן הוא מחליט להתעלות מעל האגו ולהזדהות עם הרצון שלו להתפתחות והנאה משמעותית יותר, התפתחות מעבר לכל אותם תענוגים מתחמקים שמציע לנו העולם שלנו. וכך הוא פוסע אל עבר תענוגים גדולים ועצומים הרבה יותר, תענוגים בלתי מוגבלים ונצחיים.

למאמרים נוספים:
שייפסח עליי

ראש השנה הקבלי

כי האדם עצ השדה

טיף קטן ליום כיפור

ארבעת המופלאים של סוכות