שייפסח עליי

מאת: נעמה קרני "קבלה לעם" 

איך ליהנות כל הזמן מכל מה שאנחנו רוצים מבלי להיות משועבדים לשום דבר? על שתי דרכים לניהול האגו שלנו.

יומיים לפני פסח ואני סוגרת קצוות אחרונים לפני החופש. השנה החלטנו ללכת על שיט ביאכטה מולטי - גרנדיוזית. לא מעניין אותי הבחילות שאני בטוח אחטוף על ימין ועל שמאל ושיהיו שם מליון ישראלים סטייל "משה, תביא את המטקות!". אני מוכנה להסתכן בכל דבר בכדי לעשות קצת "ריפרש" לזוגיות שלנו ושחלילה לא ניכנס לסטטיסטיקת המתגרשים של השנה.

תקראו לי פסימית, אבל זה מה שקורה לכל זוג שני בארצ. ואם זה כבר לא מפתיע אתכם במיוחד, אז אולי תתפלאו לדעת שרוב הגירושין קורים מיד אחרי פסח. אולי בגלל הלחצ שבסעודה עם כל המשפחה או כאבי הבטן מכמויות האוכל.

מה שלא יהיה, זה בטוח קשור לכל העניין הזה של החופש. במיוחד אחרי שאנחנו טוחנים את ההגדה נון סטוף במשך כל החג ושומעים על כמה טוב להיות בני חורין. ככה שעד שהמוח שלנו לא צועק לנו "FREEDOM !!!" אנחנו לא נרגעים.

החלטתי לא לקחת סיכונים מיותרים ולנסות לעזור לשנינו בזה. השאלה היא האם זה בכלל יעזור?

ציפור בשבי

האמת? עד שהתחתנתי הייתי בטוחה שלהיות רווקה זה הכי חופשי שיכול להיות. ללכת לישון מתי שבא לי, לצאת לבלות מתי שבא לי, ללבוש מה שבא לי ולא לתת דין וחשבון על כל דיסק שאני שמה במערכת. הייתי הרווקה הנצחית, זאת שכל הדודות היו שואלות אותה איך זה ששוב הגעתי לארוחה המשפחתית בלי מישהו.

משום מה הייתה לי תמיד הרגשה שכל עוד שאני לא מחויבת לשום דבר-אני חופשייה כמו ציפור. עד שיום אחד קלטתי שהציפור הזאת בכלל נמצאת בתוך כלוב ענק ושכל הרגשת החופש הזאת היא פיקציה אחת גדולה. סתם עבודה בעיניים.

כל הזמן הזה שבזבזתי הייתי בכלל משועבדת טוטאלית לכל דבר שנמצא סביבי. בין אם זה לסקיני ג'ינס, לפיגורה ולספינינג במכון או בין אם זה לתואר הראשון, לקריירה או סתם לדרינק השבועי עם החברות.

 
בהתחלה חשבתי שזו רק אני, אבל כשראיתי איך האחיינים שלי משועבדים ל"דורה החוקרת" על כל מוצריה ואת ההורים שלי יחד עם כל עם-ישראל משועבדים לדן, מרינה ונועם ם"הישרדות", הבנתי שיש כאן משהו רציני שסוגר עלינו. אין מצב שאנחנו מסתובבים ככה בהרגשה שאנחנו אדונים לעצמנו כשבעצם משהו אחר מנהל כאן את העניינים.

מצד אחד הטלוויזיה שלי מפוצצת בערוצים, הארון מלא בבגדים ונעליים ויש לי מליון וחצי אפשרויות להרגיש נפלא כל יום-כל היום, ומצד שני, כל כמה זמן בא לי לברוח מהכל ולנוח, תוך כדי שאני מאשימה את כל העולם ואחותו במצב שלי ובעיקר את מי שנמצא לידי באותו הרגע. מה שיצר בעיה רצינית כשהתחתנתי.

אז איך אפשר לחיות ככה בכלל? מה זה משנה כבר אם אני נשואה, רווקה, סינית או הודית, אם בכל מקרה תמיד אני אמצא את עצמי משועבדת למשהו?

קושיית הקושיות

תודו שאין זמן טוב יותר לשאול קושיות על עבדים מאשר חג הפסח. רק שהפעם אין צורך לחפש שעות בגוגל בשביל למצוא את התשובה. כל מה שצריך לעשות הוא פשוט לפתוח את ההגדה.

ליהודים החביבים שחיו להם בארצ מצריים היו בהתחלה חיים טובים. היתה להם עבודה, משפחה והם חיו את החיים כמו שאנחנו חיים את החיים שלנו היום. אחרי שהם קיבלו קצת לחצ מה"מעביד", התחילו להתעורר בהם פנטזיות פרועות על חופש.

ואני שואלת, מי מאיתנו לא הרגיש את זה בשנה האחרונה? בחודש האחרון? ביממה האחרונה? אולי נצא לסוף שבוע בטורקיה, אולי נפתח איזה עסק קטן, אולי נתגרש ונחזור להיות רווקים (אפרופו סטטיסטיקות המתגרשים). ככה יוצא שבדומה לימי העבדות במצרים, גם היום אנו מחפשים מפלט.

אבל הסיבה להרגשת השעבוד היא לא הבוס בעבודה וגם לא הבעל או מנהל הבנק (שאנחנו לא פעם דואגים להשמיצ). ה"פרעה" הזה שמעייף אותנו והופך אותנו לעבדים שלו, הוא לא פחות ולא יותר מאשר האגו שלנו. הוא חי, נושם ובועט בכל אחד ואחד מאיתנו ודבוק עלינו כמו עלוקה רעבתנית מהרגע שנולדנו בכל צעד ובכל החלטה שקיבלנו אי פעם.

הוא מפעיל אותנו כמו בובה על חוטים מבלי שבכלל יעניין אותו אם אנשים אחרים סביבנו נפגעים. וכמו ילד קטן, רוצה כל מה שהוא רואה ואנחנו מתזזים את עצמנו לדעת, רק כדי להשתיק ולהרגיע אותו.

והכי גרוע? כל פעם שהוא מקבל את המנה שלו, אנחנו אלה שעושים גרעפס ומבסוטים לגמרי, עד הפעם הבאה (שמגיעה מהר מאוד) שהוא רוצה משהו, ושוב מפעיל עלינו לחצ.

תוכנית אימון לאגו

אז איך ליהנות כל הזמן מכל מה שאנחנו רוצים מבלי להיות משועבדים לשום דבר? צריך ללמוד איך לנהל את האגו שלנו. ולפי הקבלה יש שתי דרכים לעשות את זה: אפשרות אחת היא להישאר יחד עימו בתוך הבועה שלו וכך הוא ימשיך לרצות את הכל רק לעצמו, ואנחנו נמשיך להיות משועבדים אליו.

אפשרות שנייה היא לצאת מהבועה ולהתחיל לחשוב גם על מה שאחרים רוצים, ככה אנחנו מפסיקים להיות עסוקים בו ומתחילים להמריא מעליו, בצורה חופשית לגמרי. זה לא קשה. אהבת האם לילדיה הם דוגמא טבעית שממחישה עד כמה הנתינה לאחרים יכולה להיות מענגת. ועוד דבר, כשאנו משתחררים מהאגו ויוצאים לחופשי ממצרים, אנו מפסיקים להאשים אנשים אחרים (ואת הבעל) בכל הצרות שלנו ומבינים שהכל נמצא בתוכנו ותלוי רק בנו.

 
סיימתי לארוז, הכנסתי את שני הדרכונים לתיק הקטן וירדתי למטה למונית. למרות שהבנתי שהחופש הוא בעצם הרגשה בתוכי ללא שום קשר עם מי או איפה אני נמצאת, החלטתי בכל זאת לצאת לשיט ביאכטה. אחרי כל הדיבורים על יציאה ממצרים, אז לפחות שיהיה בסטייל...

כנסו לאתר לשיחה אישית עם לאה שירה גד, מיסטיקנית המתמחה בנומרולוגיה קבלית, תקשור, תורת השמות, החזרת אהבה והילרית, ועם מומחים רבים נוספים בתחומי הקבלה

ASKme - נבחרת מומחי המיסטיקה של ישראל מייעצים ונותנים תשובות בכל תחומי הקבלה   והמיסטיקה. בטלפון: 072-3401003 שלוחה 51 

למאמרים נוספים:
עבדים היינו או שמא היינו
ראש השנה הקבלי

טיף קטן ליום כיפור

כי האדם עצ השדה

פאנג שואי לשנה החדשה