חמשת היסודות ברפואה הקבלית

מאת: הרב אליהו עזרד

בכל דבר בבריאה קיימים חמישה יסודות: אתר (גז), מים, אש, אויר ועפר. וכנגד כל יסוד ויסוד עומדים חלקים שונים בבריאה. לדוגמה, כנגד יסוד העפר נבראו הדומם בטבע והנפש באדם, וכנגד הרוח נבראו הצומח בטבע והרוח באדם.

כתב בעל ה"חסד לאברהם":
"התחלתם מן הכתר... והם מתפשטים ממציאות נעלם למציאות יותר מתגלה עד בואם אל ספירה חסד-מים גבורה-אש תפארת-רוח מלכות-עפר… מידות אלו באצילות ואחר-כך מהם יתפשטו לעולם הבריאה ואחר-כך לעולם היצירה''. כלומר, אותם יסודות שבעולמות העליונים הם מופשטים ואוריים, הופכים למוחשיים וגשמיים יותר עם התגלמותם בעולמות הנמוכים יותר.

אין ישות בעולם שהיסודות אינם כלולים בה, ובכל יסוד משתקפים היסודות כולם. בעלי החיים, למשל, נחלקים בחלוקה פנימית ליסודות השונים: ישנם מעופפים-ציפורים, ישנם בעלי-חיים החיים במים וכאלו ההולכים על הארצ (חלקם זוחלים על האדמה ממש), בעלי-חיים מסוימים חיים מטרף וחלקם ניזונים מעולם הצומח. כל קבוצה מהקבוצות המוזכרות מתקשרת אל יסוד אחר, אך עולם החי בכללו קשור ליסוד האש.

גם האדם מורכב מהיסודות כולם, אולם בכל אדם ישנם יסודות בולטים יותר ולעומתם יסודות בולטים פחות. כך קיימים טיפוסי-אישיות שונים המיוצגים על-ידי היסודות, ולהם מאפיינים שונים:

א. יסוד העפר (אדמה)

"ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן'' (בראשית א', ט'). 

כנגד יסוד העפר נברא עולם הדומם הכולל את המחצבים והמינרלים. זהו יסוד שחיותו מתאפשרת בזכות היסודות האחרים, ומרכיבי יסוד זה כוללים בתוכם את היסודות כולם בצורה אצורה.

בהקשר זה, יסוד העפר הוא כנגד מידת המלכות הניזונה מהספירות העליונות ומכילה בתוכה את כל האיכויות. אם המלכות הוזנה בשפע ובאיזון, אזי תהיה לשפע אפשרות מימוש. כך גם יסוד העפר: אדמה אשר הושקתה במים די צרכה, תצמיח תבואה טובה.

יסוד העפר הוא החומרי והגשמי שביסודות ולכן מתקשר לעולם העשיה ולנפש ברבדי נר"ן ח"י. בגוף האדם, יסוד העפר יבוא לידי ביטוי באיברים הקשורים לעיכול, הפרשת נוזלים ורעלים וכן איברי המין. יסוד העפר קשור לנפש הבהמית באדם: לתאוות, ליצרים, להיבט החומרי ולעולם הגשמי, והוא נחלק לחמישה יסודות פנימיים המשתקפים בהתנהגויות חיוביות או שליליות המפורטות להלן כפי שנאמר ב"שערי קדושה" לר' חיים ויטאל:

א. עפר - העצבות והעצלנות, ולעומתן המעשיות, היוזמה, השמחה וההודיה.

ב. רוח - לשון הרע, חנופה, שקר ודברים בטלים, ולעומתם דברי קודש וכף זכות.

ג. אש - גאווה, כעס וקפדנות, ולעומתם הענווה והביטול.

ד. מים - תאוות, תענוגים, קנאה וחמדה, ולעומת אלה פירגון, עזרה והסתפקות במועט.

ה. אתר - מחשבות שליליות, פסימיות ופנטזיות מיניות, ולעומתן המחשבות הרוחניות והמשיכה אל הנפש האלוקית, מחשבת הקודש בעולם החול.

אדם שיסוד העפר דומיננטי בו מחובר לעשיה ולעיסוק בחומר, או קשור לעבודת אדמה. אדם זה נוטה למצבי רוח, להרזיה או להשמנה. לא בטוח בעצמו, דאגן בעיקר ברמת הבטחון הכלכלי. סדר הוא מרכיב חשוב בחייו, כאשר לעתים סדר חיצוני יחפה על אי-סדר פנימי ויבוא כתחליף לו. כאשר יסוד העפר לא מאוזן, האדם יהיה "מרחף" (מנותק מהקרקע) או מקובע מאד (נאחז בקרקע).

ב. יסוד הרוח

"והארצ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים'' (שם, ב').

יסוד הרוח מגשר בין האש לעפר. הוא יכול ללבות את האש או לקרר אותה, לחולל סערת חול או לעזור לחלקים בטבע לעבור ממקום למקום. הביטוי "מצב רוח" אינו ביטוי בעלמא - זהו ביטוי המגדיר רגש, ואכן יסוד הרוח הוא היסוד הקשור ברובד הרגשי שבאדם כאשר רגש האדם משתנה לעיתים קרובות, הוא אינו קבוע. בניגוד ליסוד העפר, זהו יסוד פעיל יותר. הוא ער. כאשר אין משב רוח, ישנה תחושה של חנק.

באמצעות האויר, הנשימה, האדם חי. גוף האדם זקוק לחמצן, ובאותו אופן גם ברובד הרוחני האדם זקוק כל העת להתחדשות הרוח, למזון רוחני. המילה "אויר" מהוה, למעשה, את תמצית הרוח בהיותה מורכבת מהמילה "אור" והאות י', שהיא האות הראשונה בשם הויה. למעשה, האויר הוא אור ה' הנכנס לאדם בכל נשימה ונשימה.

כנגד יסוד הרוח נברא בטבע הצומח, כאשר הרוח מתאפשרת הפריה של צמחים ומסייעת להם להתרבות. לתנאי הטבע - טמפרטורה, כיוון הרוח ותנאי האקלים - קוראים בשם הכולל "מזג האויר". מזג האויר הוא ביטוי מיוחד של האויר ביום מסוים אשר אינו דומה ליום אחר, וכמו בטבע כך גם באדם.

ברמה הגופנית, כנגד יסוד הרוח ניצב רובד השרירים בהם מתגבש המטען הרגשי של האדם, ולכן רגשות שלילים או רגשות חסומים באים לעיתים לידי ביטוי כהתכווצויות שרירים.

האדם, בדומה לעצ, צריך לדעת להיות גמיש: להתכופף כשרוח סערה מתקרבת, ולקום אחרי שעברה. את זה יוכל לעשות אם ישתמש בהיבט החיובי של יסוד הרוח-אויר: השירה, התפילה והשיחה הקשורות ליסוד זה ומסייעות להתרגשות החיובית של האדם.

אדם שיסוד הרוח דומיננטי בו מקנה חשיבות לנקיון, בדומה לפעולת הנשימה שתכליתה הוצאת אויר רווי בפסולת והכנסת אויר נקי רווי בחמצן. בנוסף נוכל לזהות בישנות, חוסר יכולת להביע רגש, עצבות או נטיה למצבי רוח, פטפטנות. האדם יהיה רגשן, נוח לבכות, יהיה לו קושי לקבל אהבה, צורך גדול לתת אהבה וחיפוש רוחני מתמיד.

ג. יסוד האש

"ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה" (שם, י“ד).  

הגוף המסמל את יסוד האש בעולם הגשמי הוא השמש. השמש מעניקה חיות ליקום ובאמצעותה מתבצעים תהליכי חילוף חומרים, אולם במינון גבוה מדי היא עלולה לייבש או לשרוף. היא הכלי שבאמצעותו העולם כולו מואר, היא עצמאית ומשפיעה באופן קבוע את אותו סוג שפע ללא הפסקה. התרחקותה מכדור הארצ גורמת להתקררות, וקרבתה גורמת לחום.

יסוד האש, המקביל לרובד הנשמה בגוף האדם, פועל בדומה לשמש וקשור לרובד הנשמה המעניקה חיות לגוף. נשמתו של האדם - שורשה טהור ומשפיע שפע, אולם מרחק האדם מנשמתו משפיע על סוג השפע אותו הוא מקבל.

אם האדם משתמש ביסוד האש שבו בצורה חיובית, כלומר: מעורר את הרובד הנשמתי בידע וברעיונות חדשים, אזי יסוד זה מתעורר ומשפיע שפע על יתר היסודות מכיוון שהוא מחמם ומעורר אותם. אם האדם משתמש בנשמתו לרע, כלומר: משתמש ביסוד האש לשלילה, אזי הוא מייבש ושורף ויוצר קצר בינו לבין נשמתו. לדוגמה, כעס ומחשבות שליליות מרחיקים את האדם מנשמתו ו"שורפים" את החיות של האדם.

יסוד האש מתקשר אל החי (בעלי-חיים) בטבע, ועל כן הוקרבו קורבנות באש. כשאדם חוטא הוא פוגם בנשמתו, ובהקרבת קורבן הוא למעשה משתמש בשני גורמים לכפרה: ביסוד האש שמעלה את הקורבן למעלה, ובעולם החי המקביל לרובד הנשמה והאש.

בגוף האדם, יסוד האש קשור במערכת העצבים המפעילה את תנועת השרירים כאשר העצבים מעבירים את פקודות המוח מהנשמה לאיברים השונים בגוף באמצעות גלי חשמל (גם החשמל הוא סוג של אש). כפי שהשמש עלולה לשרוף כשהיא בעודף, כך גם העברת חשמל במינון גבוה מדי עלול לגרום לקצר, וחוסר בחשמל עלול למנוע הפעלה.

אדם שיסוד האש דומיננטי בו יהיה מהיר, נלהב, מתלהט בקלות, כעסן, ביקורתי, מבריק, בעל רעיונות רבים, חשיבה מהירה ולעתים בלתי נתפשת. אדם כזה נוטה להזיע, סובל מעודף חום באיברי הגוף ושותה הרבה. אותו אדם משפיע שפע על סביבתו ונמצא במרכז העניינים. 

ד. יסוד המים

"ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים'' (שם, ו').

סוד המים הוא ההיטהרות, ההתמזגות, יכולת ההכלה והזרימה. במים מטהרים ומתנקים, ובהתמזגותם עם גורם אחר הם אינם מאבדים את איכותם. לדוגמה, כוס תה היא שילוב של מים ותמצית. המים מקבלים את טעם התמצית ובלעדיהם לא ניתן היה להכין תה, אך האיכות הבסיסית של המים נשמרת ומאפשרת לדבר החדש להתהוות.

המים מעניקים חיות: הם המרכיב הגדול ביותר בדם הזורם באדם, הם תנאי הכרחי לגדילת היבול, יש להם תפקיד חשוב מאד בתהליך ההריון. בנוסף, המים מהוים גורם מאזן ומפשר, ובעוצמה שבהם הם עשויים לסחוף ולהרוס מחד, להרגיע ולהשקיט מאידך. במים ניתן לראות בבואה שלנו ושל הסביבה. יסוד המים משקף לנו את מה שנמצא בנו, וגם את מה שסביבנו.

המים יכולים להכיל בתוכם הכל ועדיין להעניק איכות חדשה לדברים, כשהם במינון הנכון. לדוגמה, קמח ללא מים לא יכול לשמש כבצק, ובעודף מים הוא הופך לעיסה דלילה. כדי לטהר את האדם מטומאה, למשל, נחוצה כמות מים מוגדרת של ארבעים סאה (כמות המים במקוה).

יסוד המים באדם מקביל לרובד החיה, ההילה המקיפה את הגוף, ועל כן טיהור ההילה נעשה באמצעות מקוה באותה נוסחה האומרת "דומה בדומה ירפא": אם לאדם בעיה מסוימת בהילה, הוא לא יכול לרפא אותה באמצעות הגוף אלא רק באמצעות ההילה. לדוגמה, אנרגיה שלילית הנדבקת בהילתו של אדם אינה יכולה להשתחרר, אלא רק באמצעות עבודה פנימית והרחקת האנרגיה מההילה באמצעות טיהור ההילה עצמה.

בהיבט הגופני, יסוד המים קשור בעצמות המעניקות לנו את יציבותנו. ללא העצמות, לאדם לא היתה יכולת ללכת, לעמוד, להשתמש באיברים השונים. בנוסף לכך העצמות מהוות הגנה (עצמות הגולגולת, למשל), בדומה להילה המעניקה לגוף הגנה רוחנית.

אדם שיסוד המים דומיננטי בו יהיה זורם, שקט, בעל עוצמה פנימית - ללא צורך להוכיח זאת, "לא עושה ענין", פשרן, קשוב, איש שיחה נעים, רגיש, אדם שהסביבה קשובה לעצותיו, איש שלום ואהבה.

ה. יסוד האתר (גז)

"ואד יעלה מן הארצ והשקה את כל פני האדמה'' (שם ב', ו').

יסוד האתר הוא זה שמאפשר לעלות למימד הרוחני הגבוה, להגות מחשבות גבוהות ואציליות, להתעלות מעל מימד החומר והקושי, להביט מלמעלה על הדברים. הוא בחינת הנפש האלוקית.

יסוד האתר הוא היסוד הנשמתי המחובר אל איכויות הכתר: האמונה, התענוג והרצון (את"ר), ובדומה לגז שהוא חסר ריח וצורה - כך יסוד זה עשוי להיות בלתי נראה ובלתי נתפש במימד הגשמי. אדם העסוק בחומריות ומטרתו בחומר, אינו רואה את היסוד הרוחני והעדין הזה.

מצד אחר, יסוד האתר עלול להיות הרסני מאד, שכן כפי שהוא יכול לתעל לאדם מחשבות אציליות - כך הוא יכול למשוך את האדם אל הדמיונות שהם לכאורה מחשבות אציליות אולם אין בהם ממש.

יסוד האתר מקביל לרובד היחידה בגוף, ההילה המגנה על איזור הנשמה. זהו יסוד גבוה מאד וכמעט בלתי-מושג. האתר - תחילתו בארצ וסופו בשמים. כל עוד שיסוד זה מתקשר אל הבסיס, אל האדמה, אין חשש שיגביה עוף מאחר שהוא מקושר אל הבסיס והיסוד, ועל כן חשוב לחזק את יחסי הגומלין בין יסוד זה שהוא המופשט מכולם ויסוד העפר שהוא הגשמי מכולם.

יסוד האתר שואף אל התענוגות הרוחניים והחומר אינו מעסיק אותו, אולם ללא "רגליים על הקרקע" שכרו של האדם יבוא בהפסדו והוא יחיה בעולם לא מאוזן וממילא לא יצליח להוציא מן הכוח אל הפועל כל שנעשה במוחו, במחשבתו.

אדם שיסוד האתר דומיננטי בו הוא זה ההולך וראשו בשמים, מתפעל מן הבריאה ועשוי לראות את המחשבה האלוקית בכל דבר - גם הפשוט ביותר. בילדים, יסוד זה עשוי להתבטא בהתבודדות, בשיחה עם חפצים, פרחים, מבוגרים ועם בורא עולם.

אדם שמוÖ¼נע על-ידי יסוד האתר שואף לעולמות עליונים, מנסה להבין את הלא-מודע, את הנסתר והנעלם בבריאה, ועלול להיות "מרחף" ומנותק כאשר אינו באיזון. הוא עלול לשקוע בדמיונות, סיפורים והמצאות, ולחיות בעולם שאיננו קשור למציאות. כאמור, "ריחוף" הוא דבר מצוין במינון הנכון וכשיש בסיס המחובר לאדמה, אבל כאשר הדבר הופך לבריחה מחיי היומיום וכאשר הנפש לא מבוססת - תיווצר חסימה בזרימת האנרגיה. 

 הרב אליהו עזרד, מרצה ומטפל ברפואה קבלית

למאמרים נוספים:
מבנה העולמות

קבלה מה היא

תהליך ירידת הנשמה

פאנג שואי לחודש מאי